בוררות או גישור: מה ההבדל ומה מתאים לסכסוך שלכם

בגישור, לפי חוק בתי המשפט, המגשר עוזר לצדדים להגיע להסכמה, ואין בידו סמכות להכריע. בבוררות, לפי חוק הבוררות, הבורר מכריע, והפסק מחייב את הצדדים. בבית דין לממונות משפט צדק שתי הדרכים נפגשות: בית הדין משתדל להציע פשרה, ואם אין הסכמה, הוא פוסק לפי ההלכה.

בקצרה

• מגשר אינו מכריע. בלי הסכמה, הגישור נגמר בלי הכרעה.
• בורר מכריע. הפסק מחייב, ובית המשפט יכול לאשר אותו לגבייה.
• להסדר שהושג בגישור בית המשפט רשאי לתת תוקף של פסק דין (חוק בתי המשפט, סעיף 79ג(ח)).
• בבית הדין פשרה מוצעת ואינה נכפית. אם אין הסכמה, בית הדין פוסק.

הציטוטים מהחוקים הם לפי הנוסח המפורסם של חוק בתי המשפט (נפתח בכרטיסייה חדשה) ושל חוק הבוררות (נפתח בכרטיסייה חדשה).

מה זה גישור?

גישור הוא שיחה מסודרת שמטרתה הסכמה. חוק בתי המשפט מגדיר גישור כ“הליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה ליישוב הסכסוך, מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו” (סעיף 79ג(א)).

המגשר, לפי אותו סעיף, הוא “מי שתפקידו לסייע בידי בעלי הדין להגיע להסכמה על יישוב סכסוך שביניהם בהליך גישור בדרך של ניהול משא ומתן חופשי”. הוא רשאי להיפגש עם הצדדים “יחד או לחוד” (סעיף 79ג(ג)).

לגישור יש שני כללים חשובים. “דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור, לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי” (סעיף 79ג(ד)). ואם הצדדים הגיעו להסכמה בגישור שנערך לפי החוק, בית המשפט המוסמך רשאי לתת להסדר תוקף של פסק דין (סעיף 79ג(ח)).

מה זה בוררות?

בבוררות, הצדדים מוסרים את הסכסוך לבורר שבחרו, והוא מכריע. זה מתחיל בהסכם: חוק הבוררות מגדיר הסכם בוררות כ“הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך” (סעיף 1).

הפסק מחייב. לפי סעיף 21, פסק בוררות מחייב את הצדדים “כמעשה בית־דין”. כדי לגבות אותו בהוצאה לפועל, מבקשים מבית המשפט לאשר אותו (סעיף 23(א)).

בית דין לממונות הוא בורר שהצדדים בחרו. בשטר הבוררות של בית הדין, הצדדים מסמיכים אותו “לדון ולהכריע, הן לדין, הן לפשרה והן ליושר”. עוד על החוק במאמר חוק הבוררות: מה אומר החוק ואיך בית הדין פועל לפיו.

מה ההבדל בין בוררות לגישור?

ההבדל המרכזי הוא מי מחליט.

בגישור, הצדדים עצמם מחליטים אם להסכים ועל מה, והמגשר רק עוזר להם. בבוררות, הצדדים מחליטים רק דבר אחד מראש: למסור את ההכרעה לבורר. מאותו רגע הבורר מכריע, גם אם אחד הצדדים לא מרוצה מהתוצאה.

מכאן נובעים שאר ההבדלים. גישור יכול להיגמר בלי תוצאה, אם אין הסכמה. בוררות נגמרת בפסק.

להסכם גישור אפשר לבקש מבית המשפט תוקף של פסק דין. פסק בוררות אפשר לבקש מבית המשפט לאשר. ופסק בוררות אפשר לבטל רק מהעילות שבסעיף 24 לחוק הבוררות.

גם הדרך שונה. המגשר רשאי להיפגש עם כל צד לבד, ודברים שנאמרו בגישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי.

הבורר שומע את שני הצדדים ומכריע. לפי התוספת הראשונה לחוק הבוררות, הבורר “יפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו” (פרט יד).

וגם ההתחלה שונה. לגישור באים בהסכמה, וגם בית משפט מעביר תובענה לגישור רק בהסכמת בעלי הדין. לבוררות צריך הסכם בכתב, ובבית הדין שני הצדדים חותמים על שטר בוררות לפני הדיון הראשון.

השאלה	גישור	בוררות
מי מכריע?	אף אחד. הצדדים מסכימים, או שאין תוצאה. למגשר אין “סמכות להכריע” (79ג(א))	הבורר (חוק הבוררות, סעיף 1)
איך זה מתחיל?	בהסכמת הצדדים. גם בית משפט מעביר תובענה לגישור רק “בהסכמת בעלי הדין” (79ג(ב))	בהסכם בוררות בכתב (סעיף 1)
מה קורה כשאין הסכמה?	הגישור נגמר בלי הכרעה	הבורר פוסק
האם התוצאה מחייבת?	בית המשפט רשאי לתת להסדר שהושג תוקף של פסק דין (79ג(ח))	הפסק מחייב “כמעשה בית־דין” (סעיף 21)
איך גובים?	אחרי שבית המשפט נתן להסדר תוקף של פסק דין (79ג(ח))	אחרי שבית המשפט אישר את הפסק (סעיף 23(א))
מה עם דברים שנאמרו?	לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי (79ג(ד))	בבית הדין, הצדדים ובית הדין שומרים על חשאיות הדיונים והמסמכים, עם החריגים שבסדרי הדין

איך בית הדין משלב פשרה והכרעה?

בבית הדין, פשרה והכרעה הן שני שלבים באותה דרך. מדיניות בית הדין מסבירה: “מבואר בגמ’ ובשו”ע שמצווה על הדיינים לפשר”. לכן בית הדין משתדל, לפי שיקול דעתו, להציע פשרה לפני שהוא פוסק.

מדיניות בית הדין מתארת שני רגעים שבהם בית הדין יכול להציע פשרה:

1. בתחילת הדרך. אחרי שבית הדין שמע את העניין בכלליות, ועוד לפני שיש לו נטייה לאחד הצדדים. על הפשרה הזו כתוב במדיניות: “פשרה זו דומה יותר להליך גישור, בו מנסים להימנע מהכרעה ומעדיפים להוביל את בעלי הדין להסכמות”.
2. אחרי שמיעת הטענות וההוכחות. כאן בית הדין יכול להציע “פשרה הקרובה לדין”, ולהסביר על מה היא נשענת. גם עליה כתוב: “גם פשרה זו זקוקה להסכמת בעלי הדין ואין ביה”ד כופה אותה על בעלי הדין”.

פשרה אינה מובטחת. היא תלויה בהסכמה של שני הצדדים.

ואם אין הסכמה, בית הדין פוסק. לפי סדרי הדין, בפסק יש תקציר הטענות, העובדות החשובות והנימוקים להכרעה, אלא אם הצדדים פטרו את בית הדין מלנמק.

יש עוד מקרה, שבו הפשרה היא חלק מההכרעה עצמה. לפי המדיניות, יש מצבים שבהם ההלכה עצמה מכריעה בדרך של פשרה, למשל כשאין דרך סבירה לברר את העובדות.

בשטר הבוררות הצדדים נותנים לבית הדין סמכות לכך, ובית הדין משתדל שתהיה זו “פשרה הקרובה לדין”. והמדיניות מוסיפה: “הדיין מוזהר שלא להטות את הפשרה כשם שמוזהר שלא להטות את הדין”.

על גדרי הפשרה בהלכה כתב הרב צבי מרדכי פלדהיים שליט“א במאמר גדרי עשיית פשרה.

רוצים לנסות פשרה, ולדעת שאם לא תהיה הסכמה יהיה פסק? בדף בוררות וסכסוכים עסקיים מוסבר במה בית הדין דן ואיך. אפשר גם להתקשר: 02-313-0869.

מה מתאים לסכסוך שלכם?

זה תלוי במה שחשוב לכם, ובמה שהצד השני מוכן לעשות. כמה מצבים נפוצים:

המצב	מה עשוי להתאים
שני הצדדים רוצים לשמור על הקשר ומוכנים לוותר. למשל שכנים, אחים שירשו יחד, או שותפים שממשיכים לעבוד יחד	ניסיון להגיע להסכמה: גישור, או פשרה בבית הדין
צריך הכרעה גם אם לא תהיה הסכמה. למשל קבלן ולקוח שחלוקים על התשלום, או משכיר ושוכר שחלוקים על ליקויים בדירה	בוררות
חשוב לכם שהמחלוקת תוכרע לפי ההלכה, למשל מעביד ועובד ששניהם רוצים דין תורה	בית דין לממונות
הצד השני מסרב לכל הליך	גישור ובוררות אינם מתחילים בלי הסכמתו. כשהצד השני אינו נענה להזמנת בית הדין, בית הדין יכול לשקול היתר לתבוע בבית המשפט

יש מי שמתחיל בגישור ועובר לבוררות כשאין הסכמה. בבית הדין שני השלבים נעשים באותו מקום ומול אותם דיינים: קודם ניסיון לפשרה, ואם אין הסכמה, פסק.

מה קורה כשפונים לבית הדין?

1. פותחים תיק באתר או בטלפון, עם פרטי שני הצדדים ונושא המחלוקת.
2. בית הדין שולח לצד השני את נושא התביעה וזימון לדיון.
3. לפני הדיון הראשון משלמים את אגרת הדיון, ושני הצדדים חותמים על שטר בוררות.
4. בדיון כל צד טוען בתורו. כשבית הדין רואה מקום לכך, הוא מציע פשרה.
5. אם אין הסכמה, בית הדין נותן פסק דין מנומק.

האגרה היא לכל דיון, לפי גודל התביעה, ומפורטת בדף פתיחת תיק.

רוצים שבית הדין ינסה להביא אתכם להסכמה, ויכריע לפי ההלכה אם לא תהיה? פתחו תיק או התקשרו 02-313-0869. עוד על סכסוכים שבית הדין דן בהם בדף בוררות וסכסוכים עסקיים.

ההסבר כאן כללי. הציטוטים מהחוקים הם לפי הנוסח המפורסם. לשאלה על המקרה שלכם פנו לעורך דין.