דיני קדימה בכלליות על פי המבואר בחו”מ סי’ ק”ד בשו”ע ובנושאי כלים שם:
- קדימה בגביית קרקעות שהיו בשעת ההלוואה:
מלוה בשטר שזמן שטרו מוקדם לזמן שטרות או הלוואות אחרות, קודם לגבות, ואפילו קדם המאוחר וגבה מוציא המוקדם את הקרקע מן המאוחר.
מלוה על פה שזמן הלוואתו מוקדם למלוה בשטר, פסק השו”ע שם סעיף י”ג כרב האי דמלוה ע”פ קודם לגבות (והסמ”ע שם ס”ק ל”א כתב דנראה דווקא כששיעבד למלוה על פה את נכסיו בפירוש).
בסמ”ע שם סק”ג כתב על פי הרמ”א שם סעיף א’, שאם קדם בעל השטר וגבה מה שגבה גבה, ובקצה”ח שם סק”ג השיג דנראה לשיטה זו דאפילו קדם בעל השטר וגבה מוציאין ממנו.
בש”ך שם סק”כ חולק וס”ל דאין קדימה ושווים הם (וכן פסק הב”ח), מאחר דהרי”ף בעל התרומות רמב”ן ור”ן, כולהו סבירא להו דמלוה בשטר קודם (אף כתב דאפילו רב האי מודה דאין קדימה כשכתב בשטר בפירוש שמשעבד נכסיו).
מלוה על פה מוקדם למלוה על פה אחר, בטור שם פסק דמלוה על פה שזמן הלואתו מוקדם קודם לגבות, אמנם הר”ן (כתובות נ”ד. בדפי הרי”ף) סובר דאין קדימה כלל במלוה על פה (הקצה”ח שם סק”ג הביאו).
הסמ”ע שם סק”ג כתב על פי הרמ”א שם סעיף א’ דאם קדם המאוחר וגבה מה שגבה גבה, והקצה”ח שם סק”ג כתב דנראה שלדעת הטור מוציאין ממנו.
- קדימה בגביית מטלטלין שהיו בשעת הלוואה:
השו”ע שם סעיף ג’ פסק דאין קדימה במטלטלין (כשלא שיעבד מטלטלין אגב קרקע) לענין זה שאם קדם המאוחר וגבה אין מוציאין מידו.
בסמ”ע שם סק”א הביא את תשובת הרמב”ן סי’ ס”א (שו”ת הרשב”א המיוחסות לרמב”ן) דכשבאין שניהם לגבות, המוקדם קודם לגבות אף במטלטלין, אך מסיק שלא חוששין לדעתו מאחר ושאר פוסקים חולקים ואף הרמב”ן לא כתב כן להלכה לדינא. (וכן ס”ל לב”ח. הקצה”ח כתב דתוס’ כתובות צ’. ד”ה ש”מ ס”ל כרמב”ן. התומים ס”ל כשכתוב בשטר שיגבה ממטלטלין יש דין קדימה קודם שגבה המאוחר, אבל אין מוציאים אם קדם וגבה).
- שטר בכתב ידו או חתימת ידו בלא עדים האם נחשב למלוה בשטר לענין קדימה:
מהתומים (המובא לעיל והביאו הנתיבות שם סק”א) נראה שהמאוחר שקדם וגבה הוא כלוקח, ממילא, כשם שאין מלוה בשטר כתב ידו גובה מלקוחות כך אינו מוציא מהמאוחר שקדם וגבה.
ובתשובת מהר”ם מלובלין שאלה ל”ה מבואר, דהיכא דאין נאמן הלווה לטעון פרעתי וליכא למיחש לקנוניא, אע”פ שאינו גובה מלקוחות, כשבא לגבות יחד עם בעלי שטרות גמורים (שחתומים עליהם עדים), אם הלוואתו קודמת הוא קודם לגבות, (ומשמע דסבירא ליה כן אפילו לשיטת האומרים דמלוה ע”פ מוקדמת אינו גובה קודם מלוה בשטר מאוחרת. לפי התומים הנ”ל אם גבה המאוחר הרי הוא כלוקח ואין מוציא מידו).
- באים ב’ מלוים לגבות, לאחד ראיה שהלווהו ולא פרע ולאחר אין ראיה אך הלווה מודה לו:
בבאר היטב שם סקכ”ו הביא (בשם כנסת הגדולה) תשובת הרדב”ז ח”א סי’ שנ”ה, דכתב דמלוה שבא מכח הודאת הלווה אינו יכול לעכב על מלוה שיש לו ראיה על חובו, דהלווה אינו נאמן בהודאתו כלפי המלוה עם הראיה משום דחיישינן לקנוניא (שעשו המודה והמלוה שאין לו ראיה) ואפילו שלא טען חיישינן לכך.
[ויש לדון באופן שלאחד שטר כתיבת יד הלווה והאחר מלוה על פה.
מבואר בשו”ע חו”מ סי’ ס”ט סעיף ב’ דלווה נאמן לטעון פרעתי כנגד שטר כתב יד הלווה (שמוציא המלוה), וברמ”א שם כתב וי”א דאינו יכול לומר פרעתי על כתיבת ידו ואין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות (זו שיטת הריב”ש בסי’ תנ”ד). בסמ”ע שם סק”ח כתב דמהרש”ל פסק כי”א אלו.
בש”ך שם ס”ק י”ד פסק, שבסתם נאמן לטעון פרעתי, אך כשלעיני הדיין יש אומדנא שלא היה מניח את כתב ידו אצל המלוה אחר פירעון, אין נאמן לטעון פרעתי וכדברי הריב”ש.
ונראה דכל שאין לדיין אומדנא שלא פרע הלווה את שטר כתיבת ידו, אין לבעל שטר זה עדיפות כיון דשניהם צריכים להודאת החייב].
- האם יש קדימה לארגון צדקה או לעני עצמו:
בברכי יוסף אורח חיים סימן רפד סק”א הביא את דברי הרב פני משה (ח”ב סי’ נו), וז”ל:
דכתב הרב פני משה גבי שני ב”ח אחד ממאתים ואחד ממנה ואין ללוה אלא מנה ובעל המנה איש עני, ופסק דיתן לעני, ויצא לו מההיא דהמקבל (קיא ב) גבי שכר דלכ”ע עני ועשיר עני קודם, וכההיא דינתנו לכושל שבהם (כתובות פד א), ולא פליגי רבנן עליה אלא מטעם שבועה דכלן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה. דון מינה דבמקום דליכא שבועה נראין דברי ת”ק, עכ”ל.
ועיין בפני משה שם שהאריך בזה וז”ל בתו”ד:
ולא עוד, כפי מה שנרמז בשאלה שראובן אין לו דמים אחרים אלא אליהם הוא נושא את נפשו ושמעון הוא עשיר גדול, אפשר לברר שאם יעקב בא לצאת ידי שמים שצריך שיקדים לפרוע לראובן … ואח”כ יתחיל לפרוע לשמעון. ואמינא לה מההיא דפרק המקבל גבי שכר שכיר, דאיפליגו … תנא קמא ור’ יוסי בר יהודה וכו’, הא קמן דבין לת”ק בין לר’ יוסי בר יהודה אית להו דצריך להקדים עני לעשיר.
איברא דלא ראיתי לא בדברי הרי”ף והרמב”ם … ולא בדברי הטור שהביאו דין זה, ולא ידעתי למה השמיטוהו וכו’, אך בין הכי ובין הכי תלמוד ערוך הוא לכו”ע להקדים עני לעשיר, ואם כן אפשר דכי היכי דגבי שכר שכיר צריך להקדים עני לעשיר אף בלווה אמרינן כן וכו’. ואע”פ דאם באו עשיר ועני שניהם גם יחד בבי”ד לגבות מן הלווה בי”ד נזקקין לשניהם … בשווה …, מ”מ היינו דווקא בהגבאת בי”ד משום דאין מרחמין בדין, וא”כ כשבאים שניהם בבי”ד לגבות הוי ליה כל אחד ואחד מהבעלי חובים כאילו הוא בעל דין דחבריה ובי”ד לא מצו להדר פני דל, ובשכר שכיר נמי אי אתו שניהם לבי דינא עשיר ועני לשניהם מגבים בשווה, ולא אמרו להקדים עני לעשיר אלא גבי בעה”ב הפורע מעצמו וכו’. ואף כי יש לדוחה לדחות ולומר … דדוקא בשכר שכיר הוא שאמרו … אבל בשני בעלי חובות אפשר דלא אמרינן הכי, אמינא דאיכא צדדים לומר כך מ”מ לא יבצר דיש צדדים נמי לדמותו … ,אם לא יהיה ראיה גמורה משכר שכיר מ”מ בדמות ראיה היה מצורף וכו’, עכ”ל.
מבואר בפני משה דנראה לו דאפשר שכל שלא באו העני והעשיר לבי”ד לגבות חובם אלא הלווה יוזם את פריעת החובות, יקדים לפרוע את חוב העני שאין לו דמים אחרים אלא אליהם הוא נושא את נפשו (לכאורה אפילו אם הוא מאוחר לעשיר, אע”פ שהפני משה מיירי כשאין קדימה).
אמנם נראה, דאין חידוש הפני משה אלא בעני שאין לו דמים אחרים אלא חוב זה וצריך את פרעונו להטריף בהם לחם חקו, אבל לא במקרה של עמותה או כל גוף צדקה שככל הנראה העמותה תמשיך בפעילותה הקבועה, וכל העניים שסמוכים כבר על שולחנם יקבלו לחם חקם אף בלא פרעון ההלוואה.
כמבואר, חידוש הפני משה אינו אלא כשאין העשיר בא לבי”ד לגבות חובו.
- כשאין קדימה ואין בנכסים העומדים לפירעון עתה כדי כל החובות הנתבעים:
עיין בשו”ע שם סעיף י’ כיצד מתחלק.
ועיין שם בהגהות רעק”א שהביא שו”ת שבות יעקב ח”א סי’ קנ”ו, שאם החייב קיבל עליו את מנהג הסוחרים ומנהג הסוחרים הוא לחלוק בין בעלי החובות באופן אחר מהמבואר בשו”ע, פורע לפי המנהג כיון שיש למנהג שם יסוד מדעת רבינו חננאל החולק על השו”ע.
עיין עוד בפתחי חושן חלק א (הלואה) פרק ד, הערה עז שכתב, ונראה שמה שמקובל כהיום לחלק הסכום העומד לפרעון לפי גודל החובות (שלא כפסק השו”ע), יש בו גם ממנהג המדינה ואין אחד יכול למחות (ועי’ פרק ב הערה סג מ”ש בדין מנהג המדינה).
שאלה:
פלוני נפטר, ולו חובות לעמותת צדקה ולאדם פרטי שהגיע זמן פירעונם. החוב לעמותת צדקה הוא ע”פ הודאתו ורשום בפנקסי חשבונותיו, והחוב לאדם הפרטי הוא מלוה בשטר בחתימת ידו ושעת הלוואתו קודמת להיווצרות החוב לעמותה.
יש בעיזבון כולו כדי פריעת כל החובות אך בחלק העיזבון העומד כעת לפירעון אין כדי שני החובות. האם אחד מבין שני החובות קודם לפירעון או שמא אין קדימה ושווין הן?
תשובה:
- במידה ולא באו לגבות חובם והיורשים חפיצים לפרוע, אם עמותת הצדקה בגירעון תקציבי עד שתופחת תמיכתם בעניים הנושאים את נפשם לתמיכה זו, נראה ע”פ דברי הפני משה (ח”ב סי’ נו) דיפרעו היורשים לעמותה תחילה.
אם אין העמותה בגרעון האמור או שתבע האדם הפרטי את חובו (ואם לא יפרעו לו יתבע חובו בבי”ד), אין קדימה לעמותה מעצם היותה עמותת צדקה.
- באו לבי”ד ונראה לדיינים שלא פרע הלווה את החוב שיש עליו שטר כתיבת ידו (החוב לאדם הפרטי), יפרעו היורשים חוב זה כשאין לעמותה ראיה על חובה ומסתמכת על הודאת בע”ד (דאין בכח הודאת בע”ד לעכב את המלוה האחר שיש לו ראיה על חובו מלגבות כל חובו).
- כשאין הדיינים משוכנעים שלא פרע את שטר כתיבת ידו (החוב לאדם הפרטי), א”כ העמותה וכן המלוה האחר מסתמכים על הודאת בע”ד:
- אם גובין נכסי דלא ניידי מי שזמן הלוואתו קודם הוא קודם לגבות, ואם קדם המאוחר וגבה לפי פסק הרמ”א (חו”מ סי’ ק”ד סעי’ א’) אין המוקדם מוציא.
- אם גובין מטלטלין, במידה וכתוב בשטר כתיבת יד הלווה שיגבה ממטלטלין וזמן הלוואה זו קודמת, בעל שטר כתב יד הלווה קודם לעמותה (ואם גבתה אין מוציא מידה), אך כשלא נכתב כן בפירוש אין המוקדם יכול לתבוע שיפרעו לו תחילה, (התוס’ כתובות צ’. ד”ה ש”מ ס”ל שיש קדימה לכתחילה במטלטלין וכן כתב הרמב”ן בתשובות המיוחסות סי’ ס”א, אמנם הסמ”ע חו”מ סי’ ק”ד והב”ח שם העלו להלכה שאין קדימה כלל במטלטלין).
- כשאין קדימה, מבואר בשו”ע חו”מ סי’ ק”ד סעיף י’ שאין מתחשבים בסך החוב כדי שכל בעלי החובות יפסידו מחובם אחוז דומה, אלא חולקים בשווה כל עוד לא נפרע סך החוב הנמוך מבין השניים.
ובשו”ת שבות יעקב ח”א סי’ קנ”ו כתב שאם מנהג הסוחרים שכל אחד מפסיד אחוז שווה מחובו, הולכים אחר מנהג זה, לפיכך, במידה והמנהג במקום ההלוואות כמנהג הסוחרים בימי השבות יעקב החלוקה בין בעלי החובות יהיה לפי המנהג.
קדם האחד וגבה (כשאין דין קדימה) מה שגבה גבה.