בס”ד
אומן שעשה מלאכה והמזמין לא לקחה והופסדה
רקע
הופיע לפני בית הדין מסגר התובע לקוח שהזמין סורגים לחלונות דירתו, לטענתו הוא עשה אותם לפי ההזמנה אלא שהלקוח לא רצה לקחתם בטענות שוא, ומחמת שהם אוכסנו אצלו זמן רב נגרם לסורגים נזק והוא מכר אותם לפסולת ברזל, והוא תובע מהלקוח שישלם לו על כל ההפסד שנגרם לו וכן שיעמוד בהשלמת העיסקה שביניהם ויבחר את הדוגמא בה הוא רוצה וכפי שפסקו ביניהם בעבר.
סיפור הדברים כפי שעלה מדברי שני הצדדים הוא שהלקוח הזמין דרך סוכן שפעל מטעם המסגר סורגים בדוגמא מסויימת, ולטענת הלקוח היה זה כפי אחת הדוגמאות שהראה לו הסוכן באייפון שהיה ברשותו, סכום העיסקה עמדה על 6,200 ש””ח מתוכם שולמה מקדמה בסך 200 ש”ח, כשהגיעו הסורגים הם היו לטענתו לא כפי הדוגמא שהזמין, המסגר טען כנגדו כי הדוגמא שהכין הינה כפי הדוגמא שנרשמה בהזמנה, לאחר דו”ד בין הצדדים בבית הלקוח הסכים המסגר לקחת את הסורגים חזרה למסגריה על מנת לתקן את הדוגמא שתהיה כפי רצונו של הלקוח. הוא הכין סורג אחד כפי הדוגמא שהבין שרוצה הלקוח ושלח לו בדוא”ל, תשובת הלקוח הייתה “רצוני כמו שראיתי באייפון”, המסגר הכין דוגמא נוספת ושלחה ללקוח ותגובתו הייתה “תעשה כמו באייפון”, המסגר לא ירד לסוף דעתו של הלקוח ואמר לו תבוא אלי למסגריה ואני אעשה בדיוק כרצונך, הלקוח סרב וכך נשארו הסורגים מאוכסנים במסגריה למעלה משנה. בתקופת החורף הוציא המסגר את הסורגים מתוך המסגריה, ובמקום שהיו יחד עם חפצים אחרים הם ניזוקו מחמת קריסת גג בזמן בסערת שלגים, וכיון שאי אפשר היה לעשות בהם כל שימוש הוא מכרם כפסולת ברזל וקיבל תמורתם 100 ש”ח.
טענות הצדדים
טענת המסגר היא שאחר דחיות ללא הסבר מספיק היה על הלקוח לבוא למסגריה ולאשר את הדוגמא, ובאמת הסיבה שהלקוח לא עשה כן היא משום שחזר בו מעיקר העיסקה מחוסר אמצעים, ועובדה היא שעד היום לא נעשו סורגים אחרים, וכיון שלא עשה כך הוא צריך לשאת בהפסד ולשלם לו כפי ערך ההזמנה, בניכוי המקדמה ששולמה ובניכוי עלות ההתקנה שלא נעשתה, וכן בניכוי הסכום שקיבל עבור הברזל, וכן יש עליו לעמוד בהשלמת העיסקה ויעשה עבורו סורגים אחרים לפי הדוגמא בה הוא רוצה.
מנגד טוען הלקוח שכל הסיבה לחייבו בהפסד שנגרם למסגר הוא רק מדין מקח וממכר, וכיון שהמסגר לא עשה את עבודתו כנדרש לא היה עליו לקחתם, ולכן גם אינו חייב לשאת בנזק שנגרם לסורגים. עוד טען הנתבע כי היה על המסגר למכור את הסורגים ללקוח אחר, ודבר אפשרי הוא להתאים סורגים מלקוח ללקוח, ואם לא עשה זאת הוא הפסיד את עצמו. ולענין השלמת העיסקה אין הוא מעוניין בעבודתו של המסגר לאחר העוג”נ שנגרמה לו בהתקשרות ביניהם.
דיון והכרעה
הנקודות בהם דן ביה”ד הם כדלהלן: א) פשיעת הלקוח. ב) התביעה להשלמת העיסקה. ג) חיוב בדבר האבד מדינא דגרמי. ד) שכירות פועלים או מקח וממכר. ה) הנפק”מ בין סיבות החיוב. ו) בנידון דידן. ז) העולה לדינא.
פשיעת הלקוח
א. לאחר שבית הדין ראה את תמונות הדוגמאות כפי שנעשו מתחילה ולאחר מכן ושנשלחו לנתבע, קבע ביה”ד כי היה על הנתבע לקבל את הצעתו של המסגר ולהגיע למסגריה לראות ולאשר את הדוגמא שהוא מכין לו, ותשובתו הלקונית “תעשה כמו באייפון” אינה מספקת, וזאת מחמת ההבדלים הדקים בין הדוגמא שנראית באייפון ובין הדוגמאות שכבר הכין לו המסגר.
ב. עוד החליט בית הדין כי הוא דוחה את טענת הלקוח שהיה על המסגר למכור את הסורגים ללקוח אחר על ידי התאמתם למקומות אחרים, מבירור שערך ביה”ד עלה כי אין הדבר מקובל ואינו משתלם, ובדרך כלל הדבר בכלל אינו אפשרי מחמת הבדלי מידות וכדו’, ולכן לא היה על המסגר לשמור אותם אולי יזדמן לו לקוח אחר שיוכל למכור לו סורגים אלו. ועוד יעויין להלן דגם בדבר שיש אפשרות למוכרו אינו ברור על מי מוטל טירחה זו.
השלמת העיסקה
ג. לאור האמור אם היה מתקיים דיון בין הצדדים בעוד הסורגים קיימים, נראה לכאו’ שברור הדבר שהיה על הנתבע לאשר למסגר את הדוגמא בה הוא בוחר ולהשלים את העיסקה, ובאם היה רוצה לחזור בו הרי הוא חייב לשלם תשלום מלא עבור עבודת המסגר שנעשתה, וכפי שיבואר עוד להלן.
ד. עוד יש לדון האם יש חיוב על הלקוח להשלמת העיסקה אף שעתה אין הסורגים קיימים, והיינו שהמסגר יעשה סורגים אחרים עליהם ישלם הלקוח כפי שסוכם בתחילה בין הצדדים, וכפי שיבואר.
דהנה בהזמנת העבודה חתם הלקוח על טופס הזמנת עבודה וכן שילם מקדמה, מעשים אלו מהוים מעשה קנין שלכאו’ מכוחם אין הצדדים יכולים לחזור בהם מעצם העיסקה, וכמבואר ברמ”א בהל’ שכירות פועלים (סי’ של”ג ס”א) שכתב “וי”א דאם משך בעה”ב כלי אומנות שעושה בהם מלאכה אין הבעל הבית יכול לחזור בו ולא הפועל אם הוא קבלן”, והיינו דהיכא דאיכא מעשה קנין אין יכולים לא העה”ב ולא הקבלן לחזור בהם, דקבלן אינו כדין פועל שיכול לחזור בו אפי’ בחצי היום.
וע”ש בש”ך (סק”ד) דבהתחלת מלאכה איכא פלוגתא אי חשוב קנין לענין שלא יוכל לחזור לגמרי ולא רק שיהא ידו על התחתונה אבל משיכת כלי האומנות ודאי הוה קנין, וע”ש בנתה”מ (סק”א) דמשיכה אינה מועלת בקנין הפועל אלא רק קנין כסף, עכ”פ בנידון דידן חתימה על הזמנת העבודה חשובה כקנין סיטומתא ותשלום המקדמה הינה קנין כסף. כמו כן המסגר כבר התחיל במלאכה בכך שעשה סורגים עבור הלקוח ויש כאן תחילת מלאכה דיש הסוברים שחשוב מעשה קנין דשוב אינו יכול לחזור בו כלל[1]. וא”כ היה נראה דאם המסגר תובע את השלמת העיסקה יש לחייב את הלקוח בכך, ואין משמעות לזה שאין הסורגים שעשה המסגר בעבר קיימים דיכול המסגר להשלים את העיסקה בכך שיעשה סורגים אחרים.
ה. הגר”מ שמואלביץ שליט”א העלה דאפשר שאינו כן, ומכיון שהמסגר כבר עשה סורגים עבור הלקוח והם אינם קיימים בטלה העיסקה שביניהם, דהוה כמו שכבר נשלמה העיסקה ורק נגרם הפסד למסגר שעליו בא בתביעתו ללוקח, ולכן יש רק לדון בתשלום עבור הפסדו של המסגר מחמת התנהלותו של הנתבע, עיין בזה להלן. וכמו שלא היה ביה”ד מחייב את הלקוח להזמין אצל המסגר עבודה אחרת לחלוטין, אפילו באם יש לו צורך בה, כדי לגרום להפחית את ההפסד שנגרם למסגר באם הוא נובע מסיבה שאין הוא חייב באחריותו, כך אין לחייבו להשלים את העיסקה באופן שיעשה המסגר סורגים חילופיים.
אמנם יותר נראה לומר שאינו כן, דכל זמן שיש אפשרות למסגר להשלים את עבודתו לא בטלה העיסקה שביניהם. ועוד יש להכריח זאת, שהרי לא עולה על הדעת שבאם לא היה נוצר כל דו”ד בין המסגר למזמין, ולאחר השלמת עבודת המסגר היה נודע למזמין כי באמצע עבודתו של המסגר הופסדו הסורגים מסיבה כלשהי והמסגר עשה סורגים אחרים, יוכל המזמין לטעון כי כשהופסדו הסורגים שעשה עבורו בטלה העיסקה וממילא לא היה מחוייב בעיסקה חילופית, ומה שעשה המסגר הוא על דעת עצמו והוא אינו מחוייב בכך, וזה ודאי אינו, וכמו כן אם המסגר היה בא לביה”ד ולא היה מספר שאירע דבר לסורגים היה ביה”ד מחייב את הנתבע בהשלמת העיסקה, וא”כ מה אכפת לן שנודע לנו מהפסד הסורגים באמצע עבודתו, ומדוע שמחמת כן יוכל המזמין לחזור בו ולהשאיר את המסגר בהפסדו.
וממילא עומד הלקוח בחיובו הראשון להשלים את העיסקה כדי שלא יגרם הפסד למסגר, וגם כעת לאחר שאבדו הסורגים נשאר חיובו הראשון ויש לביה”ד אפשרות לחייב את הנתבע בהשלמת העיסקה.
ו. והנה את השלמת העיסקה יכול הלקוח לממש בשתי אופנים, האחת היא שיעשה עבורו המסגר סורגים אחרים עליהם ישלם כפי שנקבע ביניהם בתחילה, אמנם עדין תשאר על הלקוח תביעת המסגר לשלם לו עבור הסורגים שכבר עשה ואבדו בפשיעתו, והאופן השני הוא שישלם עבור הסורגים שכבר נעשו תשלום מלא כפי שנקבע ביניהם בתחילה ובכך יצא ידי חובתו בהשלמת העיסקה ושוב אינו חייב גם שיעשה עבורו סורגים חילופיים.
ז. אמנם נראה דיש מקום לומר שכלל אין בעיסקה זו חיוב משום שכירות פועלים, וממילא אין עליו חיוב בהשלמת העיסקה, והנידון יהיה רק בחיוב תשלום מחמת ההפסד שנגרם למסגר מחמת פשיעתו של הלקוח, וכפי שיבואר.
חיוב בדבר האבד מדינא דגרמי
ח. איתא בשו”ע הל’ שכירות פועלים (סי’ של”ג ס”ח) “אמר לאומן עשה לי דבר פלוני ואקחנו ממך ועשאו האומן ואחר כך אינו רוצה לקחתו והוא דבר שאם לא יקחנו מיד יפסיד חייב”, והוא מדברי תשו’ הרא”ש (כלל קד סי’ ו’) בראובן שאמר לאומן עשה לי כך וכך ואקחנו למחר, והאומן עשה הדבר ואמר לראובן ליטלו דלא יפסיד וראובן לא לקחו כי לקחו מאחר, וכתב “על מעשה האומן חייב המצוה לפרוע לאומן כל הפסדו משום דינא דגרמי, מידי דהוה אהלכו חמרין ולא מצאו תבואה פועלים ומצאו שדה לחה נותן להם שכרם משלם שעל ידו הפסידו מלאכת היום, והכא נמי ע”פ דבורו הפסיד”, ע”ש.
ומבואר מדברי הרא”ש דחיובו של בעה”ב הוא מדינא דגרמי. ועיין בסמ”ע (שם סק”ל) שכתב דמדקדוק לשון הרא”ש נראה דהטיפול מוטל על האומן למכור הכלי, וחיוב בעה”ב הוא כפי ההפרש שיהא בין הדמים שיקבל האומן ובין הדמים כפי שפסק עמו מתחילה, ולכאו’ הוא משום דבגרמי חיובו לשלם ההפסד ובאם ישנו ערך לחפץ הפסדו הוא ההפרש בין ערכו ובין מה שקבע עמו. ולכאו’ ישנו חידוש בדברי הסמ”ע ששומת ההפסד היא לפי הדמים שפסק עמו ואע”פ שעצם החפץ ערכו פחות, ודו’ק[2].
וכן יעויין בתשו’ רעק”א (קמא סי’ קל”ד) שכתב בנידון דידיה “אולם יש לדון כפי הנראה ממכתבו דהמוכרים הביאו הפירות למקום הלוקחים ואח”כ חזרו הלוקחים, דבזה יש לומר דצריכים לשלם להמוכרים הוצאת נסיעת הבאת הפירות מדינא דגרמי, כמו שכתב הרא”ש בתשו’ ופסקינן כן להלכה בסי’ של”ג ס”ח דהאומר עשה כלי פלוני ואקנה ממך והאומן עשה הכלי וחזר בו חייב והיינו מדינא דגרמי”, ע”ש.
שכירות פועלים או מקח וממכר
ט. והנה כתבנו לעיל דהיכא דנעשה מעשה קנין בין בעה”ב והקבלן אינם יכולים לחזור בהם, ובודאי היכא שהקבלן כבר עשה עבור בעה”ב חייב בתשלום מחמת שכירות פועלים, וא”כ לכאו’ גם בהא שאמר לאומן עשה לי דבר ואקחנו ממך ועשאו כבר התחייב בעה”ב לשלם מדין שכירות פועלים ואין צריך להא דדינא דגרמי, וכפי שיבואר להלן דאיכא חילוקים בין חיוב מדינא דגרמי לחיוב מדין שכירות פועלים.
ואכן עיין בנתה”מ (ס”ק ט”ו) דהתקשה מדוע בעינן שיהא דוקא דבר האבד וחיובו מחמת דינא דגרמי הא איתא בסי’ של”ו (ס”ב) “השוכר את הפועל לעשות בשלו או ללקט לו דבר של הפקר, אינו יכול לומר לו טול מה שעשית בשכרך”, והיינו דמדין שכירות פועלים מתחייב בעה”ב לשלם לפועל מעות ממש ועליו מוטל טורח השגת המעות, משא”כ אם היה חייב מחמת דינא דגרמי אם אין לו במה לשלם יכול לומר לו טול מה שעשית בשכרך[3], ומחלק הנתי’ “דדוקא בשכירות פועל דאין צריך קנין חייב דמזה מיירי בסימן של”ו, והכא מיירי שלא אמר לו שיעשה בתורת שכירות רק שאמר לו שאחר שיעשהו לעצמו יקנהו ממנו בתורת קנין לפי שוויו דאז לא נעשה שלוחו להתחייב תיכף, רק בדבר האבד חייב מטעם גרמי”, וכעין זה כתב החזו”א (ב”ק סי’ כ”ג ס”ק ל”ה) דהתקשה למה אינו חייב מדין פועל ממש וכתב “וצ”ל דכשאמר לו ואני אקחנו ממך אין דעתו להתחייב מדין שוכר פועל אלא הבטחה שיקח”, והוא כדברי הנתי’, יעו”ש.
ומבואר מדברי הנתי’ והחזו”א דבהאומר לאומן עשה לי מלאכה ועשאה ולא לקחה בעה”ב והופסדה ישנם ב’ אפשרויות בסיבת החיוב, הא’ אם העסק ביניהם היה מקח וממכר, דהיינו שהאומן עושה לעצמו ומוכרו לבעה”ב, חיובו הוא מדינא דגרמי, הב’ אם הוא עושה עבור בעה”ב וכפועל העושה עבור בעה”ב חייב מדין שכירות פועלים, ובהא יהא חייב אף בדבר שאינו דבר האבד כיעון שאינו מדינא דגרמי.
י. ומצינו דנחלקו האחרונים באומן שעושה מלאכה וחומרי הגלם בהם נעשית המלאכה הינם משל האומן, האם נאמר שיש בעסק שביניהם ב’ חלקים, חלק אחד שכלפיו הוא מקח וחלק נוסף שלגביו הוא פועל, וכך כתב הנודע ביהודה (קמא חו”מ סי’ ל”ב) שדן לענין חזרה ואונאה ומחלק בין חלק השכירות שהיה בין הצדדים לבין חלק המקח, ע”ש.
אמנם בתשו’ תורת אמת (סי’ קי”ט) דן בראובן שציוה לסופר לכתוב לו כתובה ולא רצה לפורעו האם עובר באיסור בל תלין, וכתב דנראה דכיון שהנייר והכתיבה היא של הסופר אין הסופר קבלן אלא הוא כמוכר חפץ לחבירו ולא פרעו דהויא הלואה ואין בו דיני שכירות או קבלנות, והביא ראיה לזה מהא דאיתא בגמ’ דאם אומן קונה בשבח כלי אינו עובר בבל תלין א”כ כ”ש באומן שכל הכלי שלו דדמי למכר, וכן הביא דברי הרא”ש דלעיל דמיירי בפועל שהכל שלו ולא הזכיר שום איסור רק חיוב מדינא דגרמי ומשמע דאינו קבלן, והו”ד בקצוה”ח (סי’ של”ט סק”ג) ובחי’ רעק”א (שם ס”ו), ע”ש. ולכאו’ מבואר מדבריו דבמקום שהאומן עושה משלו כלל לא נדון כפועל אלא רק כמו”מ, ואינו מחלק שלענין חלק העבודה יחשב כקבלן ויהא בזה דיני קבלנות ויעבור על חלק מהדמים שפסקו ביניהם על איסור בל תלין, אלא כיון דעושה משלו חשוב כל העיסקה ביניהם כמקח ואין כאן משום שכירות פועלים, ודו’ק.
יא. והנה מדברי התורת אמת עולה דקושייתו על דברי הרא”ש בתשו’ דלא הזכיר דחייב משום בל תלין, הוא בעצם קושיית הנתי’ מדוע חייב הרא”ש משום דינא דגרמי ולא מדין שכירות פועלים, דקושית המהר”א ששון היא דיהא כאן גם חיוב משום שכירות וממלא יהא חייב בבל תלין, ותירוצו הוא דכיון שעושה בשלו אין כאן כלל חיוב מדין שכירות פועלים, ולכאו’ מחמת כך גם אינו חייב בעה”ב אלא בדבר האבד ומשום דינא דגרמי דכיון שעושה בשלו אין כאן שכירות פועלים אלא מקח ויש לחייבו רק מדין מזיק.
ולכאו’ קצת יש לדייק דהנתי’ והחזו”א לא סברו כחילוק זה שכתב במהר”א ששון דבעושה בשלו אין כאן שכירות פועלים, ולכן הוצרכו להא דאיירי באמר לו עשנו לעצמך ואקחנו ממך. ואולי יש מקום לומר דסבר להיפך ממש מהתורת אמת, דבשוכר את הפועל אע”פ שעושה בשלו לא חשוב כלל כמקח וכל החיוב הוא מחמת שכירות פועלים, דגם אם הפועל משתמש בחומרים שלו אין התשלום מוגדר כלל כתשלום עבור המקח שבזה אלא התשלום הוא עבור הפעולה והיא כוללת גם מה שמביא הפועל מביתו, וכמו שהשימוש בכלי העבודה לא חשובה כשכירות מטלטלין בפני עצמה אלא הוא חלק מהשכירות פועלים כמו כן החומרים מהם נעשית המלאכה נכללים בתשלום עבור הפעולה, וצ”ע[4].
נפק”מ בין סיבות החיוב
יב. מתבאר מהנאמר לעיל דיש לדון מחמת ב’ סיבות האם אפשר לחייב את הלקוח שחזר בו ולא לקח את המלאכה שהזמין מהאומן ונפסדה, הא’ מדין שכירות פועלים, וככל בעה”ב ששכר פועל וחזר בו דעליו לשלם לפועל הפסדו, והב’ מחמת דינא דגרמי וככל מוציא הוצאות על פיו[5].
והנפק”מ שהתבארה מדברי הנתה”מ והחזו”א הוא בהא דאיתא בשו”ע באמר לאומן עשה לי דבר פלוני והוא דבר האבד, דכל זה הוא רק מדינא דגרמי אבל מדין שכירות פועלים יש לחייב אף באינו דבר האבד. וכן יוצא גם נפק”מ האם בעינן שהפסד המלאכה יגרם מחמת בעה”ב או דכל שההפסד אינו בפשיעת האומן גם יש לחייב את בעה”ב בהפסד, ודו’ק[6].
יג. ומדברי הנתי’ התבאר דיש נפק”מ גם במקום שישנה אפשרות למכור את המלאכה לאחרים ובזה גם יגרם שלא יהא הפסד לאומן, על מי מוטל הטורח במכירה זו, דאם יש בזה משום דין שכירות פועלים הדין הוא דאין יכול בעה”ב לומר לפועל טול מה שעשית בשכרך ועל בעה”ב לטרוח ולמכור המלאכה, אבל אם חיובו הוא מדינא דגרמי ויכול האומן למכור את המלאכה ולא יופסד חייב הוא לטרוח ולמכור. ועיין בש”ך (ס”ק מ”א) שכתב על דברי הסמ”ע שעל האומן לטרוח למכור הכלי דכל זה הוא בעושה משלו אבל בעושה משל בעה”ב הרי הכלי של בעה”ב ואין הטירחא מוטל על האומן, ע”ש. ובפוסקים התבארו נפק”מ נוספות.
בנידון דידן
יד. ובנידון דידן שחומר הברזל שממנו נעשים הסורגים הינו של המסגר לכאו’ הנידון בחיוב הלקוח יהא תלוי במחלוקת האחרונים שהבאנו, דיש לומר שהעסק ביניהם הוא כדין מקח וממכר וכהא דאומר לאומן עשה דבר זה לעצמך ואקחנו ממך, וממילא כל הנידון הוא כלפי חיובו בהפסד הסורגים ומשום דינא דגרמי, ועוד עיין בזה להלן, או דיש חיוב מדין שכירות פועלים וכפי שכתבנו בדברי הנתי’ והחזו”א, או דישנם ב’ חלקים א’ מדין מו”מ וא’ מדין שכירות פועלים וכדברי התורת אמת[7].
טו. אמנם נראה דיש מקום לומר דכל החילוק שכתבו הנתה”מ והחזו”א הוא במלאכה סתם שאפשר לצאת למוכרה בשוק, אבל באומן העושה מלאכה המיועדת לבעה”ב זה בלבד, כגון הכא בסורגים העשויים לפי מידת חלונותיו ודלתותיו של המזמין, בכל גוונא יהא דינו כשכירות פועלים, וזאת משום שאין לומר שכונת המזמין לומר לאומן עשה זאת לעצמך ואקחנו ממך, דהרי אין לו מה לעשות עם דבר זה לעצמו וכל מהותו הוא שעושהו עבור המזמין. מאידך נראה דדעת בני אדם שאין האומן שכירו של המזמין כיון שעושה אתה מלאכה משלו וכן נעשה בבית המלאכה של האומן, וצ”ע.
טז. אם נאמר דבנידון דידן אינו כשכירות פועלים אלא הוא מקח וממכר וממילא סיבת חיוב יכולה להיות משום דינא דרגמי, יל”ע אם ההפסד שנגרם לסורגים חשוב כגרמי מצד המזמין, דהרי מבואר בשו”ע דהוא חייב משום דהוה דבר האבד אם אינו לוקחו וא”כ הרי הכא אין זה דבר האבד, שהרי אם היה בא המסגר ותובעו בזמן שהסורגים קיימים היה ביה”ד מחייב את הלקוח להשלים את העיסקה וכמו שנתבאר, וא”כ אין הפסד הסורגים נובעים מחמת שלא לקחם אלא מחמת שהמסגר התעצל לתובעו בביה”ד לקחתם ולהשלים את העיסקה, וא”כ אינו חשוב גרמי אלא אינו יותר מגרמא בעלמא. אמנם מאידך נראה דיש מקום לומר דגם בנידון דידן חשוב כדבר האבד והוה גרמי, משום דסורגים העשויים ע”פ הזמנה שלא באים לקחתם הם בגדר אבודים ועומדים אלא א”כ יקחם המזמינם, וצ”ע.
יז. העולה לדינא
- הלקוח פשע בדין ודברים שהיו בינו ובין המסגר ומוטלת עליו האחריות לאי מימוש ההזמנה.
- יש לדון האם עיסקת הזמנת סורגים היא עיסקת מקח וממכר שהלקוח קונה סורגים מהמסגר או שהיא התקשרות בין בעה”ב ופועל, ויש צדדים לכאן ולכאן.
- אם העיסקה הינה מו”מ חיוב הלקוח בהפסד הסורגים נידון בהלכות מזיק ומדינא דגרמי, והסתפקנו האם גם בנידון שלפנינו חשוב הלקוח כמזיק בגרמי או שיש כאן גם פשיעת המסגר ופשיעת הלקוח הינה רק גרמא, כמו כן אם זו עיסקת מו”מ אין מקום לחייבו בהשלמת העיסקה.
- אם יש כאן דין שכירות פועלים א”כ היה כאן מעשה קנין ואין יכולים לחזור בהם וחייב הלקוח בהשלמת העיסקה, או על ידי שישלם עבור הסורגים שנאבדו או על ידי עשיה מחודשת של הסורגים.
- כיון ששני הצדדים לא היו מעונינים בהמשך ההתקשרות ביניהם לענין עשיה מחודשת של סורגים, ביה”ד לא חייב את הלקוח בהשלמת העיסקה אלא רק דן בחיובו מחמת הפסד הסורגים שכאמור יש מקום להסתפק האם חייב עליהם מדין שכירות פועלים או דיש כאן חיוב מדינא דגרמי או דגם זה אינו.
- לאור כל האמור נראה כי יש לפשר בין הצדדים ולחייב את הלקוח בסכום של 4,000 ₪ וזאת כפשרה הקרובה לדין.
[1] נראה דהא שאין הסורגים שעשה קיימים בעין אין זה מגרע מתחילת המלאכה שעשה המסגר, דתחילת מלאכה אי הוה קנין הוא מחמת דחשוב כמעשה קנין גרידא וכקנין סודר ולא מחמת שמה שעשה עבור בעה”ב מחייב את המשך הפעולה, ודו’ק.
[2] ובפתחי חושן (שכירות פי”ג הע’ ג’) כתב דמדברי הסמ”ע חזינן דאינו מדינא דגרמי אלא מדין שכירות פועלים, אמנם צ”ב דא”כ מדוע כתב הסמ”ע שעל האומן לטרוח במכירה, וע”ע בפרישה שכתב דשומת ההפסד הינה כפי מה שהוציא וכמה שיכול היה להשתכר, ולפו”ר זה אינו כמ”ש בסמ”ע, וצ”ע. וע”ע בביאור הגר”א (ס”ק מ”א) דתחילת דבריו הם מדינא דגרמי וסיים בדין שכירות פועלים, וצ”ע.
[3] ולפמ”ש לעיל נראה דיש לתרץ קושית הנתי’ דאם אינו דבר האבד הדין הוא דחייב עתה בעה”ב לקחתו ולשלם עבור מה שעשה האומן, וחידוש האי דינא הוא דחייב לשלם עבור מה שהפסיד, ודו’ק.
[4][4] מהג”ר נתנאל כ”ץ שליט”א
[5] וכל הנידון הוא בחיוב המזמין כלפי האומן, אבל חיוב האומן כלפי המזמין אינו אלא התחייבות גרידא דברור דקודם שסיים עבודתו והביאה למזמין לא נקנה הדבר למזמין, ובאם יחזור בו האומן וימכור את מה שעשה לאחר לא תהא תביעה לבעה”ב עליו, ויל”ע עוד בזה.
[6] ועוד נפק”מ לענין בל תלין בכל האומר לאומן עשה לי דבר פלוני וכפי שהתבאר לעיל.
[7] בנידון דידן אולי יש לומר דאע”פ שהחומר ממנו נעשו הסורגים הם משל המסגר אמנם כיון שהמסגר כבר הביא את הסורגים לבית המזמין, א”כ על עיקר החומר כבר התחייב המזמין למסגר ועל העבודת תיקון הדוגמא שמכאן ואילך ודאי דין המסגר כפועל, ועיין.