פסק דין בעניין ‘מארגן חתימות’ להסכם תמ”א, שהוסכם איתו על תשלום ב% מהרווח, האם הוא כ’שותף’ או כ’פועל’ ששומת השכר שלו בחישוב % מהרווח .
העובדות :
צד א’- התובעים, החתימו דיירים על כך שהם יפעלו להביא יזם וידאגו לכך שיקבלו תמורות גבוהות בניה איכותית וכו’. תוכ”ד ההחתמות, הם כבר פנו לצד ב’- הנתבע ‘היזם’ והציעו לו שיקח את הפרוייקט.
הם החתימו 2 בנינים נפרדים במקביל, והביאו אותם ליזם .
החברה של היזם רשומה על 2 בעלים, כש1 עבד בניהול שוטף מלא, וה2 היה הגב הכלכלי והמח שמאחורי הפרוייקט.
הם ניהלו את המו”מ מולו לשביעות רצון הדיירים, והוא אכן לקח על עצמו את הפריוייקט.
לדרישת המארגנים הוא חתם איתם על הסכם שהם יקבלו מהרווח הסופי 20%, תפקידם נוסף על החתימות הנ”ל, לעמוד בתיאום בין היזם לדיירים עד לגמר הבניה.
בפועל, הבניה התנהלה תחת אותה חברה שהקים היזם בהתנהלות מותאמת לכל אחד בנפרד, הסכם עבודה מול קבלן, מפקח, וכן הליווי הבנקאי בנפרד לכל פרוייקט .
בפועל, לאחר שהבניה התקדמה, בפרוייקט 1 כמעט ל80% מהבניה, ובפרוייקט 2 לכ50% מהבניה, נקלע ה’קבלן’ המבצע לקשיים, והגיע כמעט ל’פשיטת רגל’. דבר שגרם לעצירה מלאה של הפרוייקטים.
היזם הבין שאין לו ברירה, והוא חייב למצוא דרך לסיים את הפרוייקט, בלי להיכנס להליך פירוק מול הקבלן דבר העלול לגרור פיגורים גדולים בעקבות צווי מניעה וכו’.
באותה העת, גם ה’מארגנים’ שעמדו בתפקיד התיאום בין היזם והדיירים, החליטו שהם צריכים לעזור להוציא את העגלה מהבוץ, והם שכנעו את היזם לקחת אותם בתפקיד ניהולי, וכך יצליחו יחד לקדם את הפרוייקט.
בפועל, אכן הם עבדו משלב זה בשכר אצל היזם, והם אלו שאפי’ הביאו את ה’קבלן’ שביצע את גמר הפרוייקטים .
מטבע הדברים, במקרה כזה, היה עיכובים גדולים, ועלויות נוספות גבוהות מאד, בשל כפל הקבלנים, ובשל כשלים בבניה של הקבלן הראשון, שהיות והיה בהליך ‘פשיטת רגל’ לא היה שייך לתבוע אותו למימוש ה’אחריות’ שהוא חתום עליה, מה שגרם בסופו של יום שהרווחים שהיו צפויים להיות בפרוייקט 1 כ6.5 מליון הגיע בסופו של דבר לכמליון בלבד, ובפרוייקט 2 הצפי היה לרווח של כ8 מליון, ובפועל הרוויחו ממנו עד לשלב זה כ3 מליון שקל .
פרוייקט 2 הסתיים, ופרוייקט 1 עומד לפני סיום.
התובעים, תוכ”ד הבניה, שהתארכה מאד, כבר ביקשו על החשבון מהיזם תשלומים, אפי’ שע”פ ההסכם זמן התשלום לאחר סיום הפרוייקט, והוא נענע לבקשתם, ובסה”כ שולם להם כ800 אלף, פירוט מלא בהמשך .
הטענות :
צד א’ המארגנים, התובעים :
- ההסכמה ביניהם מחשיבה אותם כשותפים בפרוייקט.
- הפרוייקט לא הרוויח בשל רשלנות היזם, וממילא עליו לשאת בהפסדים. הרשלנות מצידו לטענתם, הן בבחירת הקבלן הראשון, שיצא והשאיר נזקים והפסדים, והן בהוצאות מופרזות להשלמת הפרוייקט .
- חלקם מגיע לפי הצפי של הרווח ולא לפי הרווח הסופי, בתוספת של המכירות במחירים גבוהים שהיו בפועל ביחס למתוכנן בדו”ח 0, כך שלטענתם הרווח הצפוי עמד על כ2.9 מליון + תוספת ממכירות גבוהות מהצפוי, סה”כ לחלקם עוד 280 א’.
- בנוסף, הם טוענים שבדוחות יש כספים שהיזם לקח לעצמו, חלקם על שמו וחלקם על בני משפחה, וצריכים לחשב את סך הרווח שלהם לאחר השבת כספים אלו.
- לגבי הסכום ששולם להם, לטענתם הוא עומד על 780 אלף בלבד. שאר התשלומים ששולמו להם זה ‘משכורת’ בעד עבודתם בניהול גמר הפרוייקט.
- מדובר ב2 פרוייקטים נפרדים, והפרוייקט שהסתיים מגיע להם כבר כעת את התשלום המלא.
צד ב’ היזם, הנתבע :
- ההסכמה היתה תשלום על פועלם בלבד, ולא שותפות בשום צורה שהיא.
- הקבלן שנחתם איתו ההסכם הראשוני, היה מוכר מאד ונעשה מולו הסכם מפורט ומחייב מאד, הוא עבד בפרוייקטים גדולים מקבילים עם יזמים גדולים ומוכרים, הוא סיבך את כולם באותה התקופה, וזה שהוא הסתבך והגיע ל’פשיטת רגל’ לא היה צפוי, ומשלב זה הם עשו הכל לטוב השלמת הפרוייקט ולמיזעור נזקים, ככל האפשר.
- לגבי הוצאות גדולות שהיו בשביל להשלים את הפרוייקט, אומר היזם, שלא היתה ברירה אחרת, והראיה שהתובעים בשלב זה ליוו את הפרוייקט ולא הצליחו להוזיל אותו.
- התשלום נקבע ב%, ולכן הוא לפי הרווח בפועל, ולא לפי הצפי, בין לטוב ובין לרע.
- לגבי ההוצאות הפרטיות, טוען היזם שאלו תשלומים שלקח לעצמו בתור ‘דמי ניהול’,
בנוסף, מגיע לו תשלום בתור רבית על ‘בטוחה’ שהעמיד לחברה, לצורך התחלת הפרוייקט לפני שהתקבל ‘ליווי בנקאי’ לפרוייקטים, וכן רבית על הלוואות נוספות שהוא העמיד לחברה. ישנם הוצאות פרטיות שמוסכם שצריכים לקזז- יפורט בהמשך.
- לגבי הסכום ששולם, לטענתו שולם כבר 820 אלף, היות והמשכורות האחרונות היו לאחר שכבר הם לא עבדו בפועל בחברה, וזה היה ע”ח ה% המובטחים להם. היזם הראה שגם בתקופה טרם העבודה שלהם, חלק מהתשלומים ע”ח ה% המובטחים להם, לבקשתם, שולם להם בצורה של ‘משכורות’.
- מדובר מולם בהסכם 1, והם הביאו את הכל כמקשה 1, ולכן עד לסיום 2 הפרוייקטים עדיין לא הגיע זמן התשלום.
תשובת התובעים לגבי הטענות האחרונות כלפי ‘ההוצאות הפרטיות’ :
- דמי ניהול סוכם ביניהם שהוא לא יקח, רק רווח סופי.
- הלוואות ובטוחות לחברה, אין ליזם זכות לקחת רבית, היות ולשם כך יש את 1 מבעלי החברה שהוא הגב הכלכלי, וזה חלק מחובתו להעמיד הון עצמי לחברה.
- הסכום ששולם במשכורות עד סוף התקופה, היה כנגד העבודה שלהם בניהול גמר הפרוייקט, ואין לזה קשר לחלק המגיע להם.
הנושאים לדיון :
-
מה מעמד ‘המארגנים’ האם הם שותפים או פועלים .
-
מה הדין במקרה שהפסידו, במקרה שזה נובע מחמת רשלנות, האם ה’הפסד’ לעצמו.
-
משיכת רווחים מהחברה. [רבית על ‘הלוואה לחברה’, ועל העמדת ‘בטוחה’.]
-
האם אכן היתה רשלנות.
-
טענת התשלומים.
-
‘שותף’ או ‘פועל’ :
‘מחתים דיירים’: זה תפקיד ידוע ומקובל, ‘המחתים’ מאתר בנינים המתאימים ל’פרוייקט תמ”א’ או ‘פינוי בינוי’, הוא נפגש עם הדיירים, מציג להם את המעלות וההטבות שיהיה להם במקרה כזה, ולאחר שהם חותמים לו, הוא בוחר יזם שיוציא אל הפועל את הפרוייקט לטובת הדיירים. [או שהוא מנהל בנוסף כעין מכרז מול יזמים, ומתוכם בוחר את היזם שנותן את התמורות הטובות ביותר (לדיירים או לעצמו).]
בד”כ התשלום שמבקש הוא לפי חישוב של כל דירה/דייר, ולאחר מכן הוא לא קשור יותר לפרוייקט.
במקרה שלפנינו, המארגנים ביקשו את חלקם ב’אחוזים’ מהרווח, וגם נשארו בעמדת מתאמים בין היזם לדיירים במשך כל הפרוייקט.
יש לדון האם דבר זה מוכיח שאכן הם ‘שותפים’ ולא רק ‘פועלים’.
הנ”מ, שב’פועל’ צורת ה’קציצה’ היא בעד פועלו, והמלאכה מחייבת כפי מה שקצצו ביניהם, וחישוב התמורה באחוזים הוא רק השיעור של דמי הקציצה, אולם אין להם שום שותפות בגוף הרווח. ו’שותף’ לעומת זאת יש לו חלק ברווח עצמו .
ולנידון שלפנינו ישנה נ”מ מאד משמעותית, אם אכן נכריע שמדובר ברשלנות של היזם.
היות ובמקרה של ‘פועל’ ובעה”ב קצץ איתו לפי אחוזים ובגלל פשיעה של בעה”ב הרווח הוא פחות, אין חיוב מחמת זה על בעה”ב, ואין זה נחשב יותר מ’מניעת רווח’ שאינו משלם על כך, משום שבעה”ב עושה בשלו מה שירצה, וזה שהפועל מפסיד, זה רק בעקיפין[1] .
אולם אם מדובר ב’שותפות’, הכלל הוא ששותפים משועבדים זה לזה, ואם אחד מהשותפים שינה, ההפסד עליו והרווח לאמצע, וא”כ במקרה כזה, השותף ששינה הפסיד לעצמו והשותף השני מקבל את הרווח שנשאר, לפי החשבון שהיה אמור להיות לולי ההפסד.
וקשה להכריע, האם צורת קציצה כזו על ‘פעולה’ כזו מעידה על ‘שותפות’.
ואין לטעון שבכל מקרה אין לדון את המקרה שלפנינו כ’שותפות’ שהרי שותפות צריכה קנין ולא נעשה קנין ביניהם.
בסימן קע”ו מבואר ששותפות חלה בקנינים המועילים, כל דבר לפי עניינו. ובסעיף ג’ שם מובא ברמ”א ש’התחלת מלאכה’ גם הוי קנין. ע”י שהתחילו לעסוק יחד נשתתפו זה עם זה. אולם המשיך הרמ”א שיש מחלוקת האם מהני רק ‘לשעבר’ או גם ‘להבא’.
וכתב שם בנתיבות המשפט סק”ד שאם כבר חלקו בשכר, יכול לומר השני שימשיכו עד שגם הוא ירוויח, וא”כ כל שכבר יש רווח מכח עבודתם המשותפת והבעלים הרוויחו מכך, א”א להפסיד את ‘השותף’ שעבד, עד שגם הוא ירוויח כנגד .
אולם גם לולי סברת הנתיבות ש’חלקו בשכר’, נראה שבמקרה כגון שלפנינו, נחשב הדבר לשותפות ‘לשעבר’ משום שהרווח על מה שכבר נעשה, ב’הקמת השותפות’ והכל תמורה לזה, וזהו ‘רווח לשעבר’ . בנוסף, במקרה שלפנינו, היות שהם המשיכו להתעסק באותם ההסכמות, והכל בכלל רווח שכבר הגיע, ע”ז בודאי שמהני מה שעסקו יחד כשותפים.
וא”כ מדין ‘שותפות’ הרי שיש לו חלק בזה, וא”א להפסידו, דא”א לחזור מהשותפות קודם זמנה, כמבואר שם בסעיף ט”ו .
ואולם יש לעיין בזה למעשה, משום שלכא’ אין דרך לעשות ‘שותפות’ כזו, ולכא’ אין לנו הוכחה ליותר מכך שהתחייבו על שכר שצורת החישוב שלו הוא באחוזים, אבל הכל זה בתור קציצת ‘פועלים’ ותו לא.
אלא א”כ נאמר, שהיות שמדין ‘פועלים’ פעמים שיכול בעה”ב לחזור בו, ע”פ כללי החזרה בפועלים, שאין כאן מקומם, א”כ פעמים שאין דרך אחרת להגן על חלקו של הפועל מלבד להגדיר אותו כ’שותף’ וממילא בע”כ לפרש את הסכמות הצדדים בתורת שותפים, וכעין שמצינו בכמה מקומות ש’אין אדם מוציא דבריו לבטלה’ ולכן מפרשים דבריו באופן המועיל .
שאלה זו רחבה, במקרים של ‘הקמת עסק משותף’ בפרט בעולם ה’ורטואלי’ של היום, בשל כך שמצד אחד תוכן ההסכמות מחייבות ש’הפועל’ יהיה לו חלק אמיתי במיזם ולא יוכלו להוציא אותו ולהפסידו, ובמידה והדרך היחידה להבטיח הסכמה זו בצורה קנינית היא רק בדרך של שותפות א”כ ברור שהפועל אכן מקבל את ‘ההסכם’ מולו כ’שותפות’, לעומת זאת, ה’בעלים’ מצידו בד”כ לא מסכים לתת ‘שותפות’ אמיתית בתוך החברה, מלבד ההתחייבות של ‘קציצה בשכר’.
בכל מקרה למקרה דנן נראה שאין נפקותא בזה, היות שגם אם נחשיב אותו כשותף נראה שאין להפסיד את בעה”ב, וכמו שיבואר בהמשך.
- אם נדון אותם כשותפים, האם חייב היזם על ‘פשיעתו’ מדין ‘משנה ופושע’ שההפסד לעצמו ומדין ‘שומר שכר’ :
התובעים טענו שהוא זה שבחר את הקבלן, ויכל לזהות את הנפילה קודם ואף למנוע אותה, וכן היה יכול למעט בטעויות שעשה הקבלן תוכ”ד והכשלים וההפסדים שהיו בשל כך, כל זה ע”י שהיה לוקח ‘מפקח’ בכיר וטוב יותר, לטענתם, ה’מפקח’ שליווה את הפרוייקט מטעם היזם, היה ‘מפקח’ מתחיל ולא מספיק ב’רמה’, הם בזמנו הציעו ‘מפקח’ אחר, והוא בחר את המפקח המדובר.
היזם הוכיח שמדובר בקבלן מוכר וידוע, ואכן הוא הפיל איתו באותה התקופה עוד יזמים גדולים ומוכרים, כמו”כ נחתם איתו הסכם מפורט הכולל אחריות מקיפה, כך שהוא פעל כראוי בבחירת וחתימת הסכם עם הקבלן, הטענה על ‘המפקח’ לא הוכחה כלל, ואילולי שהקבלן היה נופל לא היה מקום לחשוש, בשל המקצועיות והאחריות המלאה של הקבלן, שתמיד עמד בה בכל הפרוייקטים שעשה במשך שנים רבות.
ברור שכל זה שייך רק לצד שהם נחשבים כשותפים, אולם אם נחשבים רק כ’פועלים’, אין מקום לכל טענות אלו, והכל הוי רק בכלל ‘מניעת רווח’ בלבד וכמו שכתבנו.
אולם גם לצד שהיה מדובר ב’שותפות’ נראה, שאין לראות בזה ‘שינוי’ ו’פשיעה’ שהרי הוא חשב שכך נכון וראוי, ומכאן ואילך מה שקרה לא היה בשליטתו וזה בכלל ‘כח עליון’ שאין הוא באחריותו וברור שבמקרה כזה, גם בתור שותף אין ‘ההפסד עליו’.
אולם יש להעיר, שכן היה מקום לרשלנות, כלפי התשלומים שהיו מוקדמים מהאמור בהסכם, כך שכשהקבלן עזב התברר ששולם לו יותר משלבי הבניה בפועל. לטענת היזם, זה היה בשל לחץ גדול מצידו בזמן אמת, בטענה שזה יגרום להביא יותר עובדים וכו’, וכל עוד הוא לא היה מודע לתסבוכת של הקבלן, היה שווה לו ‘לבוא לקראתו’ בשביל לזרז את העבודות, גם כלפי זה נראה שאין כאן דין ‘משנה או פושע’ ששותף מפסיד בהם, וא”כ ההפסד במקרה כזה לא עליו בלבד .
עוד יש לדון מצד שהשותפים נעשים ש”ש זה לזה, וא”כ יהיה מקום לחייב מדין זה, שהרי ודאי שאין זה יותר מ’קרוב לאונס’ וש”ש חייב בזה.[2]
אולם נראה שזה מיירי לגבי ‘הפסד’ ממון השותפות עצמו, ולא לגבי ‘רווח והפסד’ שלגבי זה תלוי אם הוי ‘משנה או פושע’ דווקא וכנ”ל.
ויש לדון, שהנזקים שקרו בבניה הם ‘הפסד’ בגוף הממון, וע”ז שייך חיוב שמירה מעולה כדין ש”ש ויהיה חייב בכגון זה.
אולם מסתבר, שגם כלפי זה אזלינן בתר מה שהדרך להתנהלות נכונה, ואם הדרך שכך עובדים מול קבלן מבצע, וסומכים על כך שהוא חתום על אחריות מקיפה ועל שמו ומעמדו בתחום, אין זה בכלל אחריות השמירה של שות, כלפי חבירו וממילא הוא פטור. ובמקרה שלפנינו בסופו של דבר קרה, שהקבלן עזב ופשט רגל, וממילא לא היה דרך לתבוע אותו, והיזם הפסיד, אבל זה כח עליון ואין בכוחו ובאחריותו של השותף ואין לחייבו על כך.
אולם מדין ‘שותף’ יש חיוב ‘שבועה’ לברר שלא שינה והפסיד את השותפות, ובמקרה של ‘שותפים’ יש לפשר על שבועת שומרים שהיא דאוריתא .
למעשה נראה שבמקרה שלפנינו יש הכרח שאין הם נחשבים שותפים אלא ‘פועלים’, היות וההסכם עימם נחתם מול ‘החברה’, ו’החברה’ רשומה רק על שם ה’יזמים’ [היה ויכוח בין הצדדים על ה’רמז’ באותיות השם של החברה, שאולי כלול בו גם אחד מ’המארגנים’ ומ”מ אין בזה נפקותא כלל, כל עוד הרשומים ברורים על שם היזמים בלבד.] וכידוע ההסכמים הם מול ה’חברה’[3] ולא מול ה’בעלים’ הפרטי, ובמקרה כזה, א”א לראות אותם כ’שותפים’ כל עוד הם לא רשומים בחברה.
- משיכת רווחים מ’חברה’ :
התובעים טענו, שהבעלים שהזרים ‘כספים’ או נתן ‘בטוחה’ אין לו לקחת תשלום על כך.
בין אם הוי כ’פועל’ ובין הוי כ’שותף’ חולקים הכל לפני תנאם, והכל בכפוף להסכמות שביניהם, וממילא השותף שהביא יותר דמים, לא מגיע לו יותר בשל כך שהביא יותר כספים.
אולם, כפי שהוזכר, ההתייחסות ל’חברה’ כלפי ‘דיני ממונות’ היא כאל גוף בפני עצמו, משום שכך ‘כאילו התנו’ שהכל יתנהל בכפוף לכללי החברות, וממילא אין זה כשותף שהביא יותר דמים, אלא כהלוואה חיצונית שבעלי החברה נתן לה, ומגיע לו למורה כמקובל על כך.
יתירה מזו, בעלי החברה אכן יכלו לקחת מנהל פרוייקט חיצוניים והלוואות חיצוניות וכו, וכמו שבאמת מופיעים ההוצאות הללו בדו”ח 0, כך שאם הם בחרו לעשות כל זה בעצמם, אין זה מגרע מזכותם לקבל סכומים דומים, מה עוד שאכן כך היא הדרך, וההתיחסות אליהם ביחס לחברה, בדיוק כמו אדם חיצוני שנותן שירות לחברה.
הנתבעים הביא חוו”ד מקצועית שמאשרת שהסכום המקובל שמשולם במקרים כאלה, גבוה ממה שהם דרשו לעצמם.
בנוגע לדמי הניהול, לא הוכח שסוכם שכאן יהיה אחרת מהמקובל, כך שזכותו לנהוג כמקובל, בין אם מדובר בהסכם בעלים מול ‘פועל’ ובין אם מדובר בהסכם ‘שותפים’ וגם בשים לב, דמי הניהול של כל יזם היו בהתאם לעבודתו בפרוייקט, כך שהיזם שהיה יותר בעמדת משקיע והמח של המיזם, לקח דמי ניהול מזעריים ביותר, סה”כ על משך כל התקופה בסך כ400 אלף [ממוצע של כ6 אלף לחודש], לעומת היזם המבצע שפעל וליווה את הפרוייקט, שלקח שכר בהתאמה במחירים מקובלים, ואף נמוכים מכך סה”כ כ1.2 מליון. [ממוצע של 20 אלף לחודש.] הנתבעים הראו שגם בדו”ח 0 מופיע ‘דמי ניהול’ כ4 %- והסכום שלקחו שניהם יחד, הוא פחות מכך .
- טענת התשלומים :
היות ואכן הוסכם שהם עבדו בעבודות פיקוח, ושולם להם משכורת בהסכמה, לא הוכחה טענת החברה שעבודתם הופסקה והמשיכו לשלם להם שכר כחלק מהמגיע להם, ואין ספק מוציא מידי ודאי, וטענת התובעים כלפי זה מתקבלת ששולם להם סה”כ 780 בלבד.
האם מדובר ב2 פרוייקטים :
אכן ההסכם נחתם איתם כאחד, אבל מופיע שם ‘הפרוייקטים’ בלשון רבים, וגם ההתנהלות הרווחית בפועל היתה של כל פרוייקט בנפרד, כולל דוח 0 בהתאמה, וכן הביצוע בפועל, כך שאין סיבה לתלות האחד בחבירו, והן נידונים כ”א לכשעצמו בנפרד.
מסקנות :
הנתבעים זכאים לקבל 20% מהרווח שהיה בפרוייקט בפועל כפי שסוכם איתם.
החישוב לפי מה שהגישה החברה בדוחות ללא קיזוזים, [למעט קיזוז נסיעה ולינה לחו”ל שהוסכם בין הצדדים על סך 17 אלף וצדקות שניתנו על חשבונם הפרטי על סך של 160 אלף סה”כ.]
שולם להם בפועל רק 780 אלף עד כה.
פרוייקט מספר 2 הסתיים והגיע זמן התשלום .
פסק הדין :
- פרוייקט 2 שהסתיים חלקם לתשלום ע”ס 600 אלף: שולם.
- פרוייקט 1 טרם הסתיים- כעת הרווח עומד על כמליון בלבד כך שחלקם כ100 אלף בלבד.
גם לאחר הקיזוזים מהדוחות האמורים לעיל, וכנגד ישנם בנוסף הוצאות נוספות לסיום הפרויייקט, לפי החישוב כעת כבר שולם להם יותר,
בדרך פשרה בית הדין קובע שלא מוטל אל אף אחד מהצדדים להחזיר או /ולשלם וכל אחד ישאר בשלו .
- הוצאות :
הצדדים הגיעו לדיון בתום לב והתנהלו בו בהגינות וביושר, ולכן כל אחד נושא בהוצאות של עצמו.
יצויין, שהתובעים מצידם הטילו חשד וטענות קשות כנגד הנתבעת, ובדיון הוכח שהוא נהג בתום לב ובהגינות .
פניה נוספת לבית הדין :
התובעים טענו, שהיזם הגיש תביעה מקיפה יחד עם יזמים נוספים כנגד אותו קבלן.
היזם אישר את דבריהם, אולם טען שהיות ומדובר בהשקעה גדולה של זמן וכסף, זה לא בכלל ההסכם ביניהם, והוא לא מסכים שהוא זה שישקיע והם יקבלו חלק בכספים אלו.
הכרעת בית הדין:
טענת היזם אינה מתקבלת ובאחריותו לתקן ככל יכולתו את מה שארע גם אם אין לו אשמה בכך ולכן כסף שיחזור אכן צריך להיכנס לחישוב החלוקה ומגיע לתובעים 20% לפי ההסכם שנחתם ביניהם. מ”מ ברור שכל הכספים שיוציא היזם וכן שכר עבודתו בניהול התביעה יקוזז מחישוב הכספים הללו, וכפי שהיה רשאי לקבל ‘דמי ניהול’ כפי המקובל בתחום.
למעשה- היות ובית הדין בדרך של פשרה לא חייב את המארגנים להשיב כספים, כהמשך ‘פשרה’ זו למען השלום והשלווה, מכריע בית הדין, שגם אם יכנסו כספים נוספים, שלפי הצפי לא יגיעו לסכומים משמעותיים, לא יקבלו המארגנים עוד תשלומים מהיזם.
במידה ויתברר שמדובר בסכומים גבוהים מעל 2 מליון- רשאים התובעים להגיש בקשה לבית הדין ובית דין ישקול לחשב את כלל הכספים בחישוב מדוייק ע”פ דין.
[1] ישנם מקרים שבהם נוכל לדון, כשהרווח הוא כ”כ נמוך, ש’הקציצה’ כבר לא שווה, וי”ל שע”ד זה הפועל לא הסכים לקצוץ קציצה זו, ושוב יש לחשב לפי כמה שדרך ה’פועלים’, ויש מקום לדון על כך. במקרה דנן אין נפקותא בזה, היות שבכל מקרה, גם לטענת החברה, השכר המגיע להם, הוא הרבה יותר מהמקובל בתחום.
[2] למעשה ‘שותפים’ שהתחילו לעסוק יחד, הוי כ’שמירה בבעלים’ ופטורים מטעם זה, אלא א”כ התחילה א’ לעסוק לפני חבירו. ובמקרה דנן ה’תחילו לעסוק’ כאחד, שכן אם הם ‘שותפים’ הרי שמשעה ראשונה שהתחילו לעבוד מול הדיירים, נעשו שותפים, ובשעה זו עבדו יחד.
[3] התייחסות ההלכתית ל’חברות’, הוא נושא גדול, שנחלקו בו גדולי הפסוקים במשך הדורות, ונ”מ לגבי רביות, וחמץ בפסח, ושבת וכו’. אולם הסכמת כלל הפוסקים שאין בזה נפקותא לגבי ‘דיני ממונות’ שכן היות וכל מה שעושים עם ‘חברה’ הוי כאילו התנה שידונו אותו כדין ‘חברה’ ומדין ‘תנאי שבממון’ מהני, וממילא גם אם אין חלות כזו, מ”מ הוי תנאי שידונו הכל בהתיחסות כזו.
[יכולה להיות נ”מ בכספים שנמשכו ע”י הבעלים שלא כדין, שאפשר לחייב אותו בהם, משום שבמקרה כזה לא שייך ‘תנאי’ זה, וכאילו מחייבים אותו להשיב. ואכ”מ.]