הגעתי לחנות בכדי לקנות מוצר שהיה נצרך מאד לאשתי. כשהתקרבתי למדף עליו מונח המוצר, ביקשה ממני ילדה שאעזור לה להוריד מוצר מהמדף הגבוה. ראיתי שמדובר על אותו מוצר שבכדי לקנותו הגעתי, והוא אחרון על המדף.
האם מותר לי לקחת אותו לעצמי.
תשובה :
נקדים דיני קטן. קטן המגביה מציאה, קניינו מדרבנן, וכשהוא סמוך על שולחן אביו החפץ נקנה לאביו.[1]
מכרו של קטן במטלטלין מועיל מדרבנן מגיל 6, כשהוא יודע בטיב משא ומתן.[2] קטן הקונה חפץ במכר, נחלקו הפוסקים[3] האם גם בזה קניינו מדרבנן כמכירתו, או שזכיית קטן לעצמו במכר מועילה מדאורייתא, משום שישנה ‘דעת אחרת’ של גדול בר דעת המקנה לו.[4]
בקניה בחנות, ההגבהה לא נחשבת כקניין, היות והמוכר לא מסכים שיקנו את החפץ ללא תשלום. כך שאין משמעות בהגבהה בפני עצמה ללא דעתו של הבעלים המוכר.
במקרה שלפנינו הקטן עדיין לא זכה בחפץ, אולם, ישנו דין שכאשר אדם מחזר אחר חפץ לקנותו, כדוגמת ‘עני המהפך בחררה’, אסור לאחר להקדים ולזכות בו לפניו, והעושה כן נקרא ‘רשע’. (ובאחרונים דנו האם הוא איסור מדאורייתא או מדרבנן).[5]
ונחלקו הראשונים, והובאו ב’ הדעות להלכה,[6] אם נאסר כן רק ב’מכר’, שכן אפשר לקנותו במקום אחר, או אפילו בהפקר שאינו מצוי לו במקום אחר אסור להקדימו ולזכות.
והביא הרמ”א שאם מחירו של החפץ זול הרי הזכייה בו נידונית כמציאה, שכן א”א להשיגו במקום אחר במחיר זה.[7]
ובש”ך שם[8] הביא ראשונים החולקים וסוברים שבכל גווני במכר אסור לקדום ולזכות בו, דלא פלוג. והביא דבריו להלכה גם בנתיבות המשפט.
למעשה מסתבר, שבמקרה כגון זה, שלא מדובר בחפץ מיוחד או בהזדמנות מיוחדת לקניה, אלא שבסיטואציה הנוכחית ישנו רק מוצר אחד, כו”ע יודו שאסור לקדום ולקנות לפני חבירו שמחזר אחריו לקנותו.[9]
ועתה יש לדון, האם גם בקטן שייך דין זה, שכאשר מחזר הוא אחר חפץ לקנותו, אסור לקדום ולזכות בו והעושה כן יקרא רשע.[10]
ונראה, שאם קניינו של קטן במכר מועיל מדאורייתא מחמת ‘דעת אחרת’, וכמבואר, מסתבר שגם דין ‘עני המהפך’ שייך בו, שהרי קיינו מועיל כשל גדול. והיות ומחזר אחר החפץ לקנותו, אסור להקדימו.
אולם אם קניינו רק מדרבנן, יל”ע האם סגי בכך שאם יזכה בו יקנה מדרבנן, כדי לאסור על אחר להקדימו.[11]
ויתכן לומר, שאיסור זה אינו תלוי כלל ברצון ‘לזכות’ בו, ודי לנו בכך שמעוניין לקחת את החפץ להשתמש בו או לאוכלו, ודבר זה שייך גם בקטן. ולמעשה צ”ע.
במציאה, שזכייתו של הקטן היא לאביו, י”ל שהיות ואינו זוכה לעצמו, ואביו הרי אינו ‘מחזר’ לקנותו, לא יהיה שייך דין ‘עני המהפך’.[12] אולם במכר שהקטן זוכה לעצמו והוא מחזר לקנותו, יש להסתפק.
במקרה שלפנינו, שהקטן בא לקנותו בשביל הגדול, אע”פ שלא יועיל קניינו לזכות לגדול, שהרי אין שליחות וזכיה של קטן מועילה לגדול, מ”מ מסתבר ש’הגדול’ נחשב כ’מחזר’ לקנותו ע”י הקטן, וממילא שייך דין ‘עני המהפך’ כלפי הגדול.
למעשה, היות וגם הקונה השני הגיע במטרה לקנות את אותו החפץ, נראה שגם הוא נחשב כ’מחזר אחריו לקנותו’ וממילא אין לו איסור, ואין קדימה האחד לחבירו.
ובאופן שהקטן ביקש ממנו את החפץ, ומיד לאחר מכן התקשרו אליו מביתו וכדו’ ונוצר לו צורך בחפץ, יהיה שייך הנידון הנ”ל.
מסקנא למעשה:
קטן הזוכה במכר נחלקו האחרונים אם קניינו מועיל מדאורייתא או מדרבנן.
קטן המחזר אחר חפץ לקנותו, וגדול רוצה לקדום ולזכות בו, לצד שקניינו מדאורייתא אסור, ונקרא רשע. ולצד שקניינו מדרבנן, הדבר בספק. ולמעשה אולי אם האיסור להקדים מדאוריתא אזי יש להחמיר.
גדול ששלח קטן להביא לו דבר מה, אע”פ שקניינו לא מועיל בשביל הגדול, מ”מ נחשב הגדול כ’מחזר אחר החפץ לקנותו’, וממילא אסור לאחר להקדימו.
חפץ שנמכר בפחות ממחירו, ואין מצוי למוצאו במחיר זה, נחלקו הפוסקים האם מותר לקדום ולקנותו, דדמיא למציאה או לא. חפץ שמצוי לקנותו, ורק במקרה ישנו כעת רק אחד, נראה שלכו”ע אסור לאחר ל
[1] חו”מ סימן ע”ר.
[2] סימן רל”ה.
[3] כך נראהנ סתימת הרמ”א בסימן ע”ר, וכך נקט שם הסמ”ע בפשטות. אולם הש”ך בסימן .. האריך שאין ‘דעת אחרת’ מועילה ב’קטן’ מדאוריתא וכל קנינו רק מדרבנן.
[4] בקצוה”ח בסק”ד האריך בגדרי ‘דעת אחרת’ ואכמ”ל.
[5] הפתחי תשובה במקום האריך בדברים, יעויין שם.
[6] סימן רל”ז. בשו”ע הביא ב’ שיטות י”א. והרמ”א הכריע כשיטה הראשונה, שהאיסור רק במכר.
ויעויין בסוף הסימן שם לגבי ‘מלמד’, שכתב השו”ע שמותר לבעה”ב לקחתו אע”פ ששכרו בעה”ב אחר, והטעם משום שלאו מכל איניש הוא זוכה ללמוד ולהבין, דמיא למציאה שאין זה דבר מצוי. ודייק שם הנתיבות שמכאן שהכרעת השו”ע גם כן כדעה זו שהסכים עליה ברמ”א, שהאיסור רק במקח.
[7] חפץ שאינו מצוי לקנותו, דינו כמציאה. ויל”ע אם גם בזה פליג הש”ך כדין חפץ בזול, ויש לחלק.
[8] סק”ג.
[9] שכתבו בטעם ההיתר, משום שדמי למציאה, וזה לא שייך בכהאי גוונא.
[10] מצאנו תשובה באמרי יושר חלק ב’ ע”ב שדן במקרה הפוך. גדול ‘המהפך’ וקטן הקדימו. ודן שאע”פ שבעלמא ‘אין מוציאים’ ממי שקדם ולקח שלא כדין, מ”מ יתכן לומר שהיות וקנינו דרבנן, לא תיקנו לו באופן כזה, שאין לו לעשות כן. ובפרט במציאה שהזכיה לאביו, מסתבר לומר שהוא אינו רוצה שיזכה עבורו באיסור של רשע.
ולפי”ד י”ל באמת שבמכר בכהאי גוונא, שזכיתו לעצמו וזכיתו דאוריתא, לשיטות שמהני ‘דעת אחרת’ מדאוריתא, אה”נ ויהיה דינו כגדול.
[11] ובפרט אם דין ‘מהפך’ הוא רק דרבנן, כפי שהבאתי לעיל, אפשר שלא עשו ‘איסור דרבנן’ על ‘קנין דרבנן’.
[12] וכמו שכתבתי בהערה לעיל.