שאלה:
עבדתי בהתקנה של פרגולה בחצר הבית שלי, עבר שם בחור צעיר ושאל אם אני צריך עזרה. לאחר שהגבתי שבשמחה, הצטרף לעבוד איתי, ועזר לי מאד.
מתברר שהוא הכיר את התחום, ונוסף על יד עובדת, תרם לי הרבה מנסיונו.
בסוף העבודה, הוא דרש שכר.
לתשובתי שחשבתי שהוא עושה כן בחינם, אמר שהוא התכווין לבקש שכר כמקובל.
האם וכמה אני צריך לשלם לו ?
תשובה:
מבואר במרדכי שיש דין ‘יורד’ במקרה כזה, ואדם לא יכול לומר שחשב שהוא עושה לו בחינם. דין זה הובא להלכה ברמ”א בסימן רמ”ד .
אולם ברור, שכמו בכל דבר הנאה, דנים תחילה האם זה באמת עשוי לכך אצלו כדין כל ‘יורד’, וגם אחרי שזה עשוי לכך, דנים האם הוא מעוניין כעת להוציא דמים על ‘הנאה זו’. [כך מבואר בסמ”ע בסימן שע”ה סק”יג והובאו דבריו גם בנתיבות המשפט בסימן קנ”ח סעיף ח’.]
כלומר, שאם אדם לא רוצה להוציא שכר על זה, כגון מישהוא שמציע טרמפ מב”ב לירושלים ובסוף הדרך מבקש שכר של מונית, ברור שהנוסע אינו רוצה הנאה כזו של נסיעה במונית, שא”כ היה לוקח מונית, אולם ברור שהוא נהנה לפחות מדמי נסיעה באוטבוס, ובנוסף נהנה שנסע נסיעה ישירה בנוחות וכו’, ויש לשום כמה היה שווה לו לשלם תוספת על דמי נסיעה באוטבוס בשביל הנאה זו.
וכך גם במקרה שלפנינו, ברור שהוא לא רוצה עובד בתשלום מלא, שא”כ היה מזמין עובד מקצועי שיעשה לו את זה, מצד שני יש לו הנאה בעזרה עצמה, ובפרט בעזרה המקצועית שבסופו של דבר קיבל, וא”כ יש לשום כמה באמת שווה לו הנאה זו, ואת זה הוא חייב לשלם.